עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון

סתיו.

21/09/2018 10:03
סקארלט מ
מערכות יחסים, פרידה, סתיו
בוקר טוב.
בבקרים (וגם בערבים) נהיה כבר קצת קריר. אני אוהבת את זה, אולי בפעם הראשונה בחיי.
היה לי קיץ לא טוב, בידיוק ההפך מאיך שחברה שלי מרגישה. 
אני יודעת לשים את האצבע על הנקודה שבה הכל התחרבן, זה היה במסיבה על החוף, אבל אני עדיין לא מבינה למה. למה התנהגתי כמו שהתנהגתי ולמה כל זה קרה ואיך דבר הוביל לדבר ואיפה החיים שלי עכשיו.
בערך מאז היום הולדת של ד' לא טוב ואני לא יודעת איך לתקן את זה. אני מבינה מה אני רוצה, אבל לא ממש יודעת מה לעשות בעצמי כדיי להגיע לשם. אני רוצה זוגיות טובה, תומכת, קשובה. אני רוצה שנחגוג דברים קטנים וגדולים. אני רוצה שיהיה לנו כיף ביחד.
אולי בגלל זה התחלתי לפתח אנטגוניזם כ"כ כלפי ס'. כל הזמן, בכל פעם שהיינו מדברות היא הייתה חייבת להזכיר כמה כיף לה עם חבר שלה. נו באמת, מה יש לך את לא רואה שיש פה אנשים שמרגישים בודדים במערכת היחסים שלהם?
זה לא הוגן, אני יודעת. אבל זה מה יש. כשכ"כ רע לך, אתה פשוט לא יכול להתרכז במשהו אחר. אני בטוחה שהיא מכירה את זה. ואם היא לא, אז היא לא מי שהיא טוענת שהיא.
בסה"כ כל זה נחלת העבר. ז"א ס' is. החלטתי לסיים את זה, למרות שהיא דיי עשתה את זה קודם. זה כואב, כן, אבל אני לא יכולה יותר לשחק ב"תראו יש לי חברות ואנחנו יוצאות לכל מיני מקומות מגניבים בת"א ביחד אבל בעצם הן שמות עליי אלף זין". אני עדיין רוצה שיהיו לי חברות ושנצא לת"א ביחד ונלך למקומות מגניבים. גם לא מפריע לי שאנשים ישימו עליי זין. אבל לא גם וגם. לא זה במסווה של זה. וזה מה שהפריע לי כ"כ. על פניו היינו חברות והיא תמכה בי והקשיבה לי וכתבה כל מיני דברים. אבל זה לא היה זה. היא השתנתה. והשינוי הזה עשה לה טוב, אבל לא לי. נהייתי חברה סוג ב' בשבילה. והשנה הזאת גם ככה לא עזרה יותר מידי להערכה העצמית שלי, אז ממש לא הייתי צריכה גם את זה. ובאיזהשהו שלב פשוט נמאס לך שכל מילה שאומרים לך היא ביקורת. היא שיפוטיות. למה אני ככה ולא ככה ויותר מידי מזה ולא מספיק מזה וכל הזמן אני לא בסדר. אז נמאס לי מזה. אני עדיין לא בסדר, אבל לפחות מי שחושב את זה לא קורא לעצמו חבר שלי יותר. 
ד' בנתיים נשאר. אבל לא כיף לנו ביחד. אני חושבת שיכול להיות לנו כיף, כי פעם היה ואנחנו הרי אותם אנשים עדיין. אבל אני לא יודעת איך לגרום לזה לקרות. לי יש את הדרך שלי ולו יש את הדרך שלו והדרך של כל אחד מאיתנו נראית לשני כמו סבל צרוף. 
אולי ניסע היום באופניים לים. 
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה: