אז אני טובה בלהבין את המהות של האדם ממבט ראשון. אני יודעת לזהות אם הבן הזה טוב, או רע. אם הוא ערמומי או ישר (מידי). אני יודעת אם אם הוא אמיתי או שהוא מנסה לזייף את זה בשביל למצוא חן בעיניי מישהו, בשביל לקדם את עצמו.
ואני לא יודעת למה אני יודעת את זה. פעם חשבתי שזה בגלל הניסיון שלי בחיים, בגלל דברים שראיתי. האמת שלא. התבגרתי, וממרומי גילי הנוכחי, אני מבינה שאלה שטויות. אין לי ניסיון חיים. לפחות לא משהו שמספיק לכל זה.
אלה גם לא הדברים שחוויתי, או שראיתי. פשוט כי לא ראיתי כלום. לא הייתי בשום מקום ולא חוויתי שום דבר יוצא מן הכלל. זאת אומרת, לא יותר מאף אחד אחר. הכל יחסי.
אבל אני מאמינה שזו חוכמה. חוכמה לדעת לחבר דברים לשני. להזכר. לקשר בין משהו שראיתי בטלוויזיה לבן אדם הזה פה שעומד מולי.
וזה נשמע קיטשי, אני יודעת. אני הייתי גורמת לעצמי להקיא אם הייתי צריכה לקרוא את הפוסט הזה בעיניים אחרות. אבל ככה זה, זה משהו בי.
ואני לא מדברת על זה עם אנשים, זאת פעם ראשונה שאני מעלה את זה על הכתב. זאת פעם ראשונה שאני מודה בזה בפני עצמי בפה מלא. יש משהו שמפריד ביני לבין כל האחרים.
אז אני לא מדברת על זה, ולפעמים קשה להסביר. אני, אני בעצמי בתוך תוכי יודעת שהבחור הזה שהיה איתנו בקורס אי שם בצבא לא ישר. זה משהו בו, איך מסבירים את זה?
;){kind=link}