עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
בדידותו של קורא המחשבות.
15/10/2018 22:51
סקארלט מ
שיגעון גדלות
אני טובה בלקרוא אנשים, בתחושות בטן. קיבלתי את זה מסבתא של אבא שלי, סבתא רבא שלי בעצם. אני קרויה על שמה. אף פעם לא ממש האמנתי בחרא הזה, אבל אולי זה באמת עובד.
אז אני טובה בלהבין את המהות של האדם ממבט ראשון. אני יודעת לזהות אם הבן הזה טוב, או רע. אם הוא ערמומי או ישר (מידי). אני יודעת אם אם הוא אמיתי או שהוא מנסה לזייף את זה בשביל למצוא חן בעיניי מישהו, בשביל לקדם את עצמו.
ואני לא יודעת למה אני יודעת את זה. פעם חשבתי שזה בגלל הניסיון שלי בחיים, בגלל דברים שראיתי. האמת שלא. התבגרתי, וממרומי גילי הנוכחי, אני מבינה שאלה שטויות. אין לי ניסיון חיים. לפחות לא משהו שמספיק לכל זה. 
אלה גם לא הדברים שחוויתי, או שראיתי. פשוט כי לא ראיתי כלום. לא הייתי בשום מקום ולא חוויתי שום דבר יוצא מן הכלל. זאת אומרת, לא יותר מאף אחד אחר. הכל יחסי.
אבל אני מאמינה שזו חוכמה. חוכמה לדעת לחבר דברים לשני. להזכר. לקשר בין משהו שראיתי בטלוויזיה לבן אדם הזה פה שעומד מולי.
וזה נשמע קיטשי, אני יודעת. אני הייתי גורמת לעצמי להקיא אם הייתי צריכה לקרוא את הפוסט הזה בעיניים אחרות. אבל ככה זה, זה משהו בי.
ואני לא מדברת על זה עם אנשים, זאת פעם ראשונה שאני מעלה את זה על הכתב. זאת פעם ראשונה שאני מודה בזה בפני עצמי בפה מלא. יש משהו שמפריד ביני לבין כל האחרים. 
אז אני לא מדברת על זה, ולפעמים קשה להסביר. אני, אני בעצמי בתוך תוכי יודעת שהבחור הזה שהיה איתנו בקורס אי שם בצבא לא ישר. זה משהו בו, איך מסבירים את זה? 
1 תגובות
סתיו.
21/09/2018 10:03
סקארלט מ
מערכות יחסים, פרידה, סתיו
בוקר טוב.
בבקרים (וגם בערבים) נהיה כבר קצת קריר. אני אוהבת את זה, אולי בפעם הראשונה בחיי.
היה לי קיץ לא טוב, בידיוק ההפך מאיך שחברה שלי מרגישה. 
אני יודעת לשים את האצבע על הנקודה שבה הכל התחרבן, זה היה במסיבה על החוף, אבל אני עדיין לא מבינה למה. למה התנהגתי כמו שהתנהגתי ולמה כל זה קרה ואיך דבר הוביל לדבר ואיפה החיים שלי עכשיו.
בערך מאז היום הולדת של ד' לא טוב ואני לא יודעת איך לתקן את זה. אני מבינה מה אני רוצה, אבל לא ממש יודעת מה לעשות בעצמי כדיי להגיע לשם. אני רוצה זוגיות טובה, תומכת, קשובה. אני רוצה שנחגוג דברים קטנים וגדולים. אני רוצה שיהיה לנו כיף ביחד.
אולי בגלל זה התחלתי לפתח אנטגוניזם כ"כ כלפי ס'. כל הזמן, בכל פעם שהיינו מדברות היא הייתה חייבת להזכיר כמה כיף לה עם חבר שלה. נו באמת, מה יש לך את לא רואה שיש פה אנשים שמרגישים בודדים במערכת היחסים שלהם?
זה לא הוגן, אני יודעת. אבל זה מה יש. כשכ"כ רע לך, אתה פשוט לא יכול להתרכז במשהו אחר. אני בטוחה שהיא מכירה את זה. ואם היא לא, אז היא לא מי שהיא טוענת שהיא.
בסה"כ כל זה נחלת העבר. ז"א ס' is. החלטתי לסיים את זה, למרות שהיא דיי עשתה את זה קודם. זה כואב, כן, אבל אני לא יכולה יותר לשחק ב"תראו יש לי חברות ואנחנו יוצאות לכל מיני מקומות מגניבים בת"א ביחד אבל בעצם הן שמות עליי אלף זין". אני עדיין רוצה שיהיו לי חברות ושנצא לת"א ביחד ונלך למקומות מגניבים. גם לא מפריע לי שאנשים ישימו עליי זין. אבל לא גם וגם. לא זה במסווה של זה. וזה מה שהפריע לי כ"כ. על פניו היינו חברות והיא תמכה בי והקשיבה לי וכתבה כל מיני דברים. אבל זה לא היה זה. היא השתנתה. והשינוי הזה עשה לה טוב, אבל לא לי. נהייתי חברה סוג ב' בשבילה. והשנה הזאת גם ככה לא עזרה יותר מידי להערכה העצמית שלי, אז ממש לא הייתי צריכה גם את זה. ובאיזהשהו שלב פשוט נמאס לך שכל מילה שאומרים לך היא ביקורת. היא שיפוטיות. למה אני ככה ולא ככה ויותר מידי מזה ולא מספיק מזה וכל הזמן אני לא בסדר. אז נמאס לי מזה. אני עדיין לא בסדר, אבל לפחות מי שחושב את זה לא קורא לעצמו חבר שלי יותר. 
ד' בנתיים נשאר. אבל לא כיף לנו ביחד. אני חושבת שיכול להיות לנו כיף, כי פעם היה ואנחנו הרי אותם אנשים עדיין. אבל אני לא יודעת איך לגרום לזה לקרות. לי יש את הדרך שלי ולו יש את הדרך שלו והדרך של כל אחד מאיתנו נראית לשני כמו סבל צרוף. 
אולי ניסע היום באופניים לים. 
0 תגובות
היי
12/09/2018 08:35
סקארלט מ
התחלות חדשות
אני מרגישה טוב יותרק רק בזכות הפעולה הזאת, של לפתוח בלוג חדש.
הרבה זמן התחבטתי בזה. כתבתי הרבה שנים בישראבלוג, אבל לאט לאט ובעיקר בשנה-שנתיים האחרונות (בלי קשר לאיומי הסגירה אפילו) הבנתי שאבד על האתר הזה הכלח. זה כואב. אם הייתי נכנסת לשם עכשיו בפעם הראשונה הייתי רואה פיסת היסטוריה אינטרנטית מתחילת שנות ה-2000. מחשבות יפות של אנשים שבטח כבר לא כותבים יותר. כולם התקדמו לאינסטגרם. 
אבל אני יודעת מה האתר הזה היה פעם. הוא היה שוקק חיים. הייתה בו תנועה מטורפת. פעילים, בלוגרים מפורסמים, מפגשים... מה לא. התרגשתי לפגוש אנשים משם.
ובגלל זה זה כ"כ כואב. לראות אותו שומם פתאום. אני לא יכולה להמשיך לכתוב שם, הריקנות הזאת מוציאה ממני את כל החשק. 
אז אני מנסה למצוא משהו חדש. 


3 תגובות